משבר האנתרופוקן כרוך לבלי התר בתרבות הצריכה של הקפיטליזם המאוחר, המבכרת צריכת יתר של סחורות חדשות ודוחקת אל השוליים חפצים מתיישנים שנושלו מהילתם בכלכלת הסימנים. המאמר בוחן את הציר שבין אספנות לאגרנות – פרקטיקות יומיומיות שמוצאות באובייקט ערך שחותר תחת מקומו השגור בתרבות הצריכה. הדיון במטריאליזמים החדשים, שדה ידע המבקש להגדיר מחדש את היחס בין אדם לחומר, משרטט את האספנות – וביתר שאת את האגרנות – כמרחב שבו ההבחנה בין האנושי ללא־אנושי מושהית, מתערערת ולעיתים גם קורסת. מעבר לעיסוק בפסיכולוגיה של האגרנות, תופעה שנדונה בעבר אצל הוגות מן המטריאליזמים החדשים, המאמר מתמקד דווקא באובייקט של האגרנות: הגבבה. הגבבה כופה עלינו תפיסה שאינה מתעקשת על אובייקט מוגדר ומבודד שנושא זהות אוטונומית, אלא מציעה מבט מערכתי על קשרים אנושיים ולא־אנושיים הפועלים זה עם זה בלי שנוכל להפריד ביניהם. כך הגבבה, חומריות שאינה מופיעה עוד בכניעותה ההיררכית לסדר ולהיגיון אנושי, טומנת בחובה פוטנציאל למבט שאינו אנתרופוצנטרי על חומר.