קוקה עם המתים ו"היהפכות ללבנים": מחשבת המרכז ואתנוגרפיה באמזונס כאנתרופולוגיה הפוכה
המפנה האונטולוגי הביא אל קדמת במת המחקר את סוכנותן של ישויות לא-אנושיות ונתן תוקף לידע של קולקטיבים לא-מערביים על ישויות כאלה ועל המציאות בכללותה. מכך נגזרת גם החשיבות שבניתוח חברות מערביות ופרקטיקות מודרניות באמצעות המושגים של חברות ילידיות, כפופות או מודרות – מהלך שהאנתרופולוג רוי וגנר כינה "אנתרופולוגיה הפוכה". נקודת המוצא במאמר זה היא אתנוגרפיה של האַנְדוֹקֶה, אחד מ"עמי המרכז" הילידיים באמזונס הקולומביאני, וסקירה של חשיבתו ועמדותיו האונטולוגיות. הגישה המתודולוגית הננקטת במאמר זה שונה מגישות רפלקטיביות נפוצות, ששוללות או מגבילות את היכולת של החוקר מן החוץ לומר דבר מה על נחקריו. בהיותה מבוססת על אידיאל האחרוּת העומד בבסיס החשיבה האמרינדיאנית, היא חותרת למהלך הפוך שמתבטא באוטואתנוגרפיה רדיקלית יותר: ניתוח החוקר ותרבותו באמצעות המושגים של החברה הנחקרת. המאמר מתמקד בבית המתים, מושג שהוא בעת ובעונה אחת אזוטרי ומרכזי בקוסמולוגיה הילידית, במטרה להבין את תפיסות הכוח של האנדוקה. חקירה מדוקדקת הרואה את תפיסות הכוח כנטועות בגוף האדם החי ובטריטוריה הילידית מסבירה את תפיסות החולשה הילידיוֹת, שבתנאי הגלובליות הקולוניאלית קשורות לבלי התר להיהפכותם של הילידים ל"לבנים". הגישה המשמשת במאמר מצטרפת לגישות שמייצרות ידע על גלובליזציה ומודרניות מהדרום הגלובלי, אך מנקודת מבט ילידית אמזונית, שמייחסת קדימות לגוף ולמרחב על פני התודעה והזמן.