תיק העבודות שאצרה הדס קידר מציג את הדרום כהלך רוח, כלומר לא רק כמרחב גיאוגרפי או כאתר כלכלי-חברתי אלא כעמדה יצירתית ואופן פעולה פנים-יצירתי או פרה-יצירתי שפורע הסדרים תרבותיים צפוניים רבי שנים. זוהי תערוכה ספקולטיבית ובה שלושה פרויקטים. עבודת הווידיאו של האמנית הפלסטינית ג׳ומאנה אמיל עבוד, שבה האמנית נכנסת למוזיאון היסטורי של אמנות קלאסית, מתערבת בגופה באופן התצוגה שבו ומשנעת לתוכו אגדות ומסורות שבעל-פה, מובנת כקריאת תיגר על אופן הארגון המוזיאלי ועל ההיסטוריה הניבעת מתוכו. פעולתו של ״הקולקטיב המינרלי החדש״, שפונה אל אזור הקוטב הצפוני וננקטת מול קדחת הכרייה וניצול המשאבים שבו, מציגה חשיפה איטית ומדיטטיבית של שרידי הנוף, המנוער מקיום אנושי אך דובר את השפעת מעשי האדם עליו. הפרויקט השלישי איננו אמנותי כפשוטו: זוהי חווה חקלאית בוואדי עתיר בנגב שבוחנת שיטות גידול מסורתיות, לומדת אותן ופועלת לפיהן. קידר מבקשת להבין את החווה ביחס לאמנות האדמה והנוף החוץ-מוזיאלית ומול השבחת הקרקע הלאומית והתאגידית, ולראות בה מעשה משולב של פעולה חברתית ופרקטיקה אמנותית של ייצור, לימוד וייצוג – מעשה שפונה לתצורות של ידע מקומי כדי לבסס צורות עבודה ואופני ידיעה דרומיים.