המאמר מציע ניתוח ביקורתי של כמה תמות יסוד באידיאולוגיה של הימין הלבן החדש, כפי שזו התפתחה במהלך 25 השנים שחלפו מאז הדמוקרטיזציה של דרום אפריקה. המאמר מתאר ביטויי חרדה מפני "ג'נוסייד של האדם הלבן", תסכול והתמרמרות לנוכח החיים תחת שלטונה של "אתנוקרטיה שחורה" כביכול. לצד תיאור נקודת מבטו של הימין הלבן החדש, המאמר פורש את ההקשר הדרוש על מנת לעמוד על ההטיות, נקודות העיוורון והנחות היסוד הגזעניות שמכוננות ומבנות את אותה נקודת מבט. המאמר מתאר בייחוד את החרדה הגזעית שהאידיאולוגיה של הימין הלבן החדש בדרום אפריקה ממשיגה, מטפחת ומפיצה. זוהי חרדה שנטועה בחוויה של אובדן – אובדן של זכויות יתר, אובדן של הון סימבולי, אובדן של לאומיות אפריקאנרית ושל מולדת כפי שדומיינה בטרם הוסרו חומות האפרטהייד.
חשיבותו של הימין הלבן החדש בדרום אפריקה חורגת מעבר לגבולותיו הטריטוריאליים. הוא מייצא לתנועות ולפעילי ימין חדש בצפון אמריקה, באירופה ובאוסטרליה נרטיב שלפיו הנס הדרום-אפריקני – דמוקרטיזציה בדרכי שלום, בלחץ קהילת המצפון הבינלאומית – נכשל. הוא מצייד את תנועות הימין החדש ברחבי העולם בדימוי אפוקליפטי של האדם הלבן כמיעוט נרדף ואפילו נכחד, גם בארצות שבהן הוא למעשה רוב הגמוני.
מאמרים נוספים מגיליון זה
