ריאיון שנערך במיוחד עבור תיאוריה וביקורת עם דיפש צ׳קרברטי ופרנסואה ארטוג, שניים מחשובי ההיסטוריונים החיים היום. צ׳קרברטי, שכתב בתחילת דרכו ביקורת פוסטקולוניאלית על ההיסטוריה החברתית המרקסיסטית בחצי האי ההודי ותבע בספר מהדהד לערוך פרובינציאליזציה לאירופה, פרסם בעשור וחצי האחרונים כמה מאמרים רבי השפעה על השינוי הנדרש בתפיסת ההיסטוריה בעידן האנתרופוקן. ארטוג, שהחל את דרכו כחוקר יוון העתיקה ופנה לעסוק בממשלי היסטוריות בתרבות היוונית והנוצרית, פיתח בשנים האחרונות את שאלת הזמניות דרך מחשבת המשבר וקץ העיתים. הריאיון נפתח באופנים השונים שבהם התוודעו השניים אל האתגר שמזמֵן האנתרופוקן לשאלת הזמן ולמחשבת ההיסטוריה בכלל, ובפנייתם לעסוק באתגר זה. אותו מפנה, כך הם מכנים זאת, הוביל את ארטוג לבחון את מעמדו של ההווה לאור משבר האקלים, ואת צ׳קרברטי לחשוב על הזמן הגיאולוגי שאיננו מנוגד לזמן ההיסטורי. למפנה זה יש גם סיבות קונקרטיות: צ׳קרברטי מספר על השרפה בקנברה, העיר שבה שהה בעת לימודי הדוקטורט, שעוררה אותו למחשבה על האקלים ועל קשריו עם ההיסטוריה; ואילו ארטוג מספר כיצד שוטט בברלין בשנות התשעים מייד לאחר איחודה של העיר, וכיצד החל לחשוב על משטרי היסטוריות שונים שמתקיימים במרחב אחד. הריאיון מאפשר לשניים לעבור מן הזמן הביוגרפי אל שאלת הזמן האנתרופוקני שכבר איננו אנושי בלבד, איננו פשוט כרונולוגי, ומעמד ההווה בו מעורער. אולם זמן האנתרופוקן נדון בריאיון גם בהקשרים גיאוגרפיים ותרבותיים מסוימים, גם בעולם הלא־מערבי, ולבסוף במפורש מול זמן הסכסוך הנמתח בישראל/פלסטין. הריאיון נערך באוניברסיטת שיקגו בסתיו האחרון, והוא מופיע בתיאוריה וביקורת בתרגום לעברית ולערבית.