קנה מידה הוא תחבולה אנושית שמאפשרת למדוד את העולם ולהעריכו. המדידה מקרבת תופעות או מרחיקה אותן, וההערכה מקלה בחשיבותן או מזהירה מפניהן. המסה נדרשת לקנה המידה המוענק לשרפות בעת הנוכחית, על רקע ההחרפה בעוצמתן ובהיקפן. קנה המידה של השרפות מוצג בשלוש זירות: כתיבה פולמוסית, מדיניות ופדגוגיה בישראל ואמנות ישראלית. הזירה הפולמוסית תורמת לטיפוח קנה מידה דרמטי שניכר במונחים "מגה־שרפה" ו"שרפות ענק" ואף במונח הדגל "עידן האנתרופוקן". מונחים אלו מבססים קנה מידה טוטלי של תנועה חד־כיוונית אל ההכחדה והקץ. השרפה אפוא חדלה להיות חלק מן הקיום האורגני ואינה מסמנת תנועה מחזורית הכוללת כיליון והתחדשות. אם עידן האנתרופוקן מסמן קנה מידה אוניברסלי ואפוקליפטי, אזי הזירה המקומית רואה בשרפות אלימות טורדנית שאי־אפשר למנוע, ומקבילה בינן ובין הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הזירה השלישית שהמסה עוסקת בה, זירת האמנות, מציגה אלטרנטיבה לארגון הרגשי והפוליטי הן של קטסטרופה טוטלית הן של טרור מקומי. עבודות של שלוש אמניות ישראליות – רונית גולדשמידט, תמר הירשפלד ואלה ליטביץ – כמו מנסות לשחרר את הטבע מקנה המידה האנושי. העבודות מעניקות לצומח ולדומם פעולה אוטונומית, לא צפויה ומרובת פנים, וכך מציעות לצופה תפיסות שאינן מקבילות בין האדם, העתיד והטבע.