״הבלתי נסלח״ הוא הפרק החותם את הסליחה (1967) מאת הפילוסוף והמוזיקולוג הצרפתי ולדימיר ז׳נקלביץ׳. בהקדמה לתרגום ממקם גיא יעקבי את הסליחה ברגע ההיסטורי שבו הוא נכתב ומפתח את הפרדוקסים שעולים מהספר עצמו ומהעיון בו לצד טקסטים נוספים שהקדיש ז׳נקלביץ׳ לנושא. יעקבי דן גם בקושי ובצורך לקרוא בטקסטים אלה במציאות העכשווית בישראל/פלסטין, מול פשעים המעמידים ״סצנת סליחה״ שונה בתכלית מזו שבה פעל ז׳נקלביץ׳.