ערב דיון | 

כמעט מתחילתו של משבר הקורונה בישראל התבררו ההבדלים העמוקים בין החברה החרדית לבין החברה הכללית בכל הנוגע להתמודדות עם המשבר. הסיבות לכך רבות – חברתיות, היסטוריות, השקפתיות ואחרות. אולם בימים שבהם מערכת הבריאות על סף קריסה, הכלכלה משותקת ומספר המתים עולה, מתעצם גם הקושי של ישראלים לא-חרדים להבין את ההתעקשות של חלקים בחברה החרדית לפעול באופן שבו הם פועלים. מה גורם לאלפי אנשים המשתייכים לקבוצה שאחד מערכי היסוד שלה הוא הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" להציב בסכנה – באופן מודע – את עצמם, את קרוביהם ורבים אחרים? בדיון ננסה להשיב על שאלה זו, וגם לחשוב על האופן שבו, ביום שאחרי המשבר, יוכלו אזרחי ישראל החרדים והלא-חרדים לשוב ולחלוק את המרחב האזרחי – מרחב שבו הצליחו עד כה לקיים שותפות שאופיינה במחלוקות לצד שיתופי פעולה. כיצד, אם בכלל, יהיה אפשר לאחות את הקרע, שנדמה שהוא הולך ומתרחב?

בהשתתפות

יו"ר: עידו הררי, מכון ון ליר בירושלים

מנחם נאבת, מלמד וכותב בנושאי תורה, הגות ופילוסופיה יהודית

ד"ר רבקה נריה-בן שחר, המכללה האקדמית ספיר

פרופ' ישי רוזן צבי, אוניברסיטת תל אביב; עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים