שיחה |

פרופ' שי לביא משוחח עם פרופ' חביבה פדיה

פרופ' שי לביא משוחח עם פרופ' חביבה פדיה על כוחה של החשיבה הדתית על הפוליטיקה, ועל אחריות האינטלקטואלים בהקשר הזה. שפת החמאס היא שפה שמגיעה מתיאולוגיה ומדברת על  מלחמת מצווה, על ג'יהאד. חשוב להבין ולזהות את הבסיס התיאולוגי של השפה הפוליטית אך להיזהר מלהיכנס לשיח כזה בעצמנו: זו לא מלחמת מצווה ואנחנו לא נלחמים על קידוש השם. התיאולוגיה הפוליטית, שמעבירה את תפקיד האל לאדם, היא מסוכנת, ואף על פי שאי-אפשר לנתק את ההווה מהמסורות התיאולוגיות, אסור לראות בהווה בבואה של העבר. תפקיד האינטלקטואלים הוא לזהות את ההשפעה של התיאולוגי על הפוליטי כדי ליצור זיקות חדשות ואחרות בין הפוליטי לתיאולוגי, כאלה שיש בהן ממד מוסרי ראוי.

אלה ימים קשים למחשבה. אנחנו מוצפים ברגשות של עצב ושיברון לב, של פחד וזעם, של ייאוש וצימאון לתקווה. לצד אלה אנו חווים גם רגשות של חמלה, של גבורה ושל סולידריות אנושית החוצה מחנות פוליטיים ולפעמים גם חוצה עמים – ברית המאפשרת לאחרים ברחבי העולם להזדהות עם הכאב שלנו, ולנו לגלות אמפתיה לכאב של אחרים.
אלה ימים קשים לדיבור סדור ולמחשבה, ולמרות זאת, ואולי דווקא בדיוק מהסיבה הזו, יש לרבים מאיתנו צורך לדבר ולעשות קצת סדר, לחפש בתוך הערפל קצת בהירות מחשבתית.
אנחנו יושבים לדבר מתוך הבנה שהמילים שיש לנו כרגע לא מספקות, ולא תמיד מדויקות, אבל גם מתוך הכרה בצורך לדבר ובחובה שלנו כאנשי מילים לחלוק את המחשבות שלנו.

למאמר המרכז את השיחות >

להרצאות המצולמות בסדרה >

בהשתתפות

פרופ' שי לביא, ראש מכון ון ליר בירושלים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

פרופ' חביבה פדיה, המחלקה להיסטוריה של עם ישראל, ראש מרכז אלישר לחקר תרבות יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב