שיחה |

על ספרה של ד"ר כרמה בן יוחנן

במחצית השנייה של המאה העשרים היה נראה שפרק חדש נפתח ביחסי יהודים ונוצרים. בהצהרה שחוברה בוועידת הוותיקן השנייה ב-1965, Nostra Aetate, נטשה הכנסייה הקתולית את מורשתה האנטי-יהודית וסללה את הדרך לשיקום היחסים בינה לבין העם היהודי. ואמנם, אנשי דת קתולים קידמו בהתלהבות את הפיוס עם היהודים, משום שראו בו ביטוי לנכונותה של הכנסייה לקחת חלק בפרויקט המודרני. ואולם עד מהרה התברר ששינוי היחס ליהודים מאיים על יסודות המסורת הנוצרית. במקביל התברר שבחלקים נרחבים של העולם היהודי, ובפרט בעולם האורתודוקסי, רבים אינם מעוניינים בהתקרבות ואף מברכים על כך שהמציאות הפוליטית החדשה, הן במדינת ישראל והן מחוצה לה, מאפשרת דווקא מרחק מן הנוצרים. ספרה של כרמה בן-יוחנן, נזיד עדשים, דן במפגש בין הלהיטות הנוצרית להתקרב ליהודים ולהתחבר מחדש לעברה היהודי של הנצרות לבין הרתיעה היהודית מן הקׅרבה הזאת, עד כדי מחיקת כל זכר מסורתי לסובלנות יהודית כלפי הנצרות.

בהשתתפות

ד"ר יוכי פישר, מכון ון ליר

משוחחת עם

ד"ר כרמה בן יוחנן

על ספרה החדש