הרצאה של פרופ' עופר גל, אוניברסיטת סידני |

באוניברסיטה העברית בירושלים

קמפוס גבעת רם, בניין לוי, חדר 324

מקומו של רנה דיקארט בהגות המודרנית בהיר ומקובע: הוא מנסחה של ההבחנה החדה בין גוף ונפש, ואיתה של חידת היחסים ביניהם. אולם המתוחכמים מבני דורו הבינו אותו אחרת. לשיטתם, הנפש הקרטזיאנית לא הייתה מקור לניכור בין אדם ועולם, אלא ניסיון מגושם להתגבר עליו. מקור הניכור לא היה בהגיגים פילוסופיים מופשטים, אלא בהשלכות של הפניית ׳המדע החדש׳ לְחקר האנושי, ובעיקר למשמעויותיה של האופטיקה החדשה, שדיקארט אימץ מקפלר.

מעבר להבנה מחודשת של הפילוסופיה של דיקארט, חשיבותה של פרשנות זו היא בהבנה מחודשת של היחסים בין פילוסופיה ומדע (או, למדקדקים: בין מטפיזיקה, אונטולוגיה ואתיקה לפילוסופית הטבע) מן העת החדשה המוקדמת ועד למודרנה: לא מתודה המבוססת על עקרונות ראשונים, אלא ניסיון, מבוהל לפרקים, לתת משמעות בשינויים דרמטיים ומערערים בידע על אדם ועולם.

הקולוקוויום נוסד בשיתוף עם רוברט ס' כהן, הקולוקוויום של בוסטון לפילוסופיה של המדע.

הקולוקוויום נתמך על ידי המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן (אוניברסיטת תל אביב); מרכז אדלשטיין להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, הטכנולוגיה והרפואה (האוניברסיטה העברית בירושלים); מכון ון ליר בירושלים וקרן יהושע בר-הלל.

הכניסה חופשית, ללא הרשמה מראש

בהשתתפות

פרופ' עופר גל, אוניברסיטת סידני