כבר עשרים שנה חלפו מאז ההחלטה לבנות את גדר ההפרדה. חומה שחילקה מציאות חיים אחת לשתיים, אחת לכל עם. אצל מרבית הישראלים מדובר באירוע שכמעט כבר נשכח. בניית הגדר ושיתוף הפעולה הבטחוני עם הרשות הפלסטינית שהתלווה אליה אפשרו לישראלים רבים להדחיק את הסכסוך הישראלי־פלסטיני ולהתנהל בחיי היומיום כאלו אינו קיים עוד.

ומה לגבי הפלסטינים? בשביל הפלסטינים, תושבי הגדה המערבית ומזרח ירושלים, הגדר היא מציאות המשפיעה לרעה כמעט על כל תחום בחייהם: מהיכולת להתפרנס ועד חופש התנועה, הביטחון האישי, חיי המשפחה והקהילה, לימודים, זכויות הקניין, חופש הדת ועוד. הגדר גודעת את המרחב הפלסטיני והופכת אותו למובלעות מפורדות ומדוכאות שמחסלות כל סיכוי לחיים פלסטינים עצמאיים.

תושבי מזרח ירושלים נותרו מפוצלים בין שני צידי הגדר, ומאז בנייתה עלה אחוז העוני בקרב האוכלוסייה הזו בכ־20% ועומד היום על כמעט 80%. תושבי מזרח העיר משלמים מיסים לעיריית ירושלים, אבל בפועל? מי שנותר מאחורי הגדר מנותק מחיי העיר ומשירותיה הבסיסיים, חי בתנאי צפיפות והזנחה קשים ונאלץ לעבור במחסום כדי להיכנס לעירו שלו. מדינת ישראל אינה מאפשרת לתושבי מזרח העיר לבנות בשום מקום אחר בעיר ודה פקטו כופה עליהם את המעבר לשכונות שמחוץ לגדר. כך מתבצע "טרנספר שקט" של פלסטינים מהעיר.

תושבי השכונות מעבר לגדר יודעים שכוונתה של ישראל היא לנתק אותם סופית מהעיר, כפי שעולה מתכנית טראמפ שלעת עתה נגנזה ומניסיונות חקיקה חוזרים ונשנים של מחוקקים ישראלים (גם לאחרונה ממש), ובכל זאת באין מוצא אחר להישארותם בעיר הם נאלצים להמשיך להגר לשכונות אלה. כך הפכה הגדר את תושבי מזרח ירושלים לאוכלוסייה רדופה יותר מאי פעם, שחייה בעיר תלויים על בלימה, מצב שבו כל פתרון הישרדותי שלה בהווה הוא פתח לנישול של מחר.

"גדר ההפרדה מעוורת אותנו. היא מפרידה בין הדימוי העצמי שלנו לבין מי שהננו. לא ייכון בטחון ליהודים בלא שוויון לפלסטינים. לא ייכון שלום בלי פירוק יחסי המרות. לא ייכון ביטחון בלי הסרת גדר ההפרדה, אבן אחר אבן, והתמודדות עם אימת הקיום הציוני-פלסטיני בישראל-פלסטין: חוסר ביטחון קיומי דו-לאומי שיפורק רק יחד."

אלו חלק מהדברים שכתב ד"ר אסף דוד, ראש תמת ישראל במזרח התיכון במכון ון ליר, לרגל תערוכת התצלומים ובליבה חומה שתיפתח במכון ון ליר בשיתוף עיר עמים ביום ראשון, 11.6.23. בתערוכה חושפת עבודתו של הצלם המוערך אלכס ליבק כיצד נראית גדר ההפרדה מעין העדשה, בליווי טקסטים של אנשי ציבור ורוח ירושלמיים, ישראלים ופלסטינים.

וכך כותבת האוצרת תמי ריקליס על התערוכה:

"...אין באסופת הצילומים המוצגת כאן רגעים מכריעים וגם לא דרמות גדולות. הם גם אינם משקפים את ההרוגים במציאות היומיומית של הכיבוש היום. זהו צילום עיתונאי שתכליתו דווקא לתעד את הנון-איוונט. זוהי התעקשות לצלם את קו האופק הזה, מרחוק ומקרוב, פריים אחר פריים, שכונה אחר שכונה, כפר אחר כפר, כמעשה פוליטי. מעשה הצילום מבקש לומר לנו: יש מה לראות כאן, בדיוק את זה."

בעינינו השנה העשרים להחלטה על בניית הגדר היא הזדמנות לעורר מחדש את הדיון על קיומה ולחשוף את הקהל הישראלי להשלכותיה על זכויות האדם ועל המציאות הגיאו־פוליטית באזורנו.

התערוכה ובליבה חומה נפתחה במכון ון ליר בשיתוף עיר עמים ביום ראשון ה-11.6 במעמד חגיגי ותיסגר ב־27.10. ב-9.7 התקיים במכון ומקוון ערב דיון על גדר ההפרדה "חומות נועדו ליפול".