בסוף שנת 2022 התכנסה קבוצת העבודה לענייני האנתרופוקן (Anthropocene Working Group), ועדה מיוחדת של גיאולוגים ומדענים נוספים, כדי להכריע בשאלה רבת חשיבות מבחינת מדעי כדור הארץ: האם אפשר להגדיר רשמית את הזמן שאנו חיים בו כתקופה גיאולוגית חדשה ונבדלת מתקופת ההולוקן, שבה התרחשה רוב ההיסטוריה האנושית.

מושג האנתרופוקן נטבע בשנת 2000 על ידי הכימאי פול קרוצן, והוא מציין את התקופה הגיאולוגית שבה המין האנושי הפך לגורם שמעצב את כדור הארץ ומשפיע על כלל המערכות הפלנטריות – מקרום כדור הארץ ועד רום האטמוספרה. ההכרעה הרשמית בשאלת הגדרתו, שטרם התקבלה בעת כתיבת השורות האלה, תלויה בשיקולים סטרטיגרפיים, כלומר כאלה הנוגעים לשכבות הסלע ולתיארוכן. אולם השלכותיו של הדיון על האנתרופוקן נוגעות לתחומים רחבים הרבה יותר מהשדה הדיסציפלינרי של מדעי כדור הארץ.

לא פלא שהאנתרופוקן הפך לאחד המושגים המדוברים ביותר גם במדעי הרוח והחברה, והשלכותיו נדונות בשנים האחרונות באינספור ספרים, מאמרים וכנסים אקדמיים. שיח האנתרופוקן, מציע רדיקליזציה של לקסיקון המושגים הביקורתי המוכר. הרדיקליזציה נובעת בעיקר מקריסת החלוקה בין העולם החברתי – הכולל את ההיבטים הפוליטיים, האידיאולוגיים, התרבותיים והנפשיים של מארגי הכוח ואי־השוויון בין בני האדם – ובין עולם הטבע, הכולל את קרום האדמה, שכבות האוויר העוטפות אותו, מקווי המים, אור השמש וממלכות החי והצומח. קריסת החלוקה הזאת פירושה להבין את האנושות ככוח טבע הרסני, ולהבין את הטבע – על שלל ביטוייו, הופעותיו וצורותיו – כשחקן פעיל בהתוויית המציאות.

אם כן, שיח האנתרופוקן רחב הרבה יותר מסוגיית משבר האקלים. הוא מבין את הציוויליזציה כמשתרעת מעבר לתחום האנושי: היא כוללת את עולם הטבע הדומם, בעלי החיים הלא־אנושיים והצומח, וגם את עולם החפצים והארטיפקטים – משקיות ניילון ועד טלפונים ניידים ורובוטים המשמשים בני לוויה לקשישים ביפן. אך דווקא החלוּת הכוללת הזאת של האנתרופוקן עוררה ביקורת ותרעומת בקרב מבקרות ומבקרים חברתיים: עידן האדם? איזה אדם? הביקורות מצביעות על האחריות שיש לאדם הלבן האירופי, שהפרויקטים ההיסטוריים שלו – המהפכה התעשייתית, הקפיטליזם והקולוניאליזם – הם לטענתה הגורמים הישירים למשבר האקלים. 

גיליון 57 של תיאוריה וביקורת לקח על עצמו את האתגר להשתתף במהלך הביקורת הסביבתית ובד בבד לתהות עליה ועל תנאי האפשרות שלה, בלי להמעיט בחשיבותן של דחיפות המחשבה וחיוניות הפעולה בהתמודדות עם המשבר האקולוגי. לצד אלה אנו מבקשים לשאול על תהליכי השינוי הגלובליים מנקודת מבט מקומית, במשולב עם הבעיות הפוליטיות, הכלכליות והדתיות הבוערות של העת הזאת.

הגיליון מציע מאמרים מקוריים, תרגומים, רב-שיח, מסות ותיק עבודות שקשורים כולם לאתגר האנתרופוקן. בין הנושאים הנדונים בגיליון: היסטוריה אקולוגית של הציונות, ספרות ואנתרופוקן, מקומם של חפצים בעולמנו, מינים פולשים ועוד.

הדברים המובאים הם מתוך פתח הדבר של הגיליון.

קטע מהדברים שאמר דיפש צ'קרברטי בריאיון מיוחד שניצן ליבוביץ' ערך עבור הגיליון עמו ועם פרנסואה ארטוג:

זמן האנתרופוקן מחייב אותנו לחשוב מעבר למדינת הלאום. פוליטיקת האקלים גם היא בעיקרה פוליטיקה של המאה העשרים, אבל שינויי האקלים יחייבו אותנו למחשבה פוליטית חדשה שאיננו מוכנים לה עדיין. [...] אנחנו לא יודעים איך המצב הזה ישפיע עלינו. בטווח הקצר, הפוליטיקה האנוכית הגיונית. בטווח הקצר אפשר לאגור אמצעים שיאפשרו טיפול בבעיות. אבל מה אם הבעיה גדולה מהאמצעים שלך? נדפקת. כולנו נדפקנו. מה שהלאומנים עושים זה להמר על העתיד של כולנו בהנחה שנשרוד, בהנחה שהם ישרדו. אבל ההימור הזה נערך מול אויב שאנחנו לא מכירים. זה הימור הוֹוי. תראה, כל הפתרונות מהסוג הזה נשענים על הפקה מוגברת של דלקי מאובנים. אם העולם יתחמם ויהיו יותר קונפליקטים, הגנה מהסוג הזה תדרוש הרבה מאוד נפט. אבל אפשר להילחם בדרך הזאת עד שלב מסוים. כשהעולם יתחמם בשתיים או שתיים וחצי מעלות – זה כבר עולם לא מוכר, שאף אחד אינו יכול לחזות. לכן אני טוען שמה שמניע את הפתרונות מהסוג הזה הוא קצר רואי באופן מסוכן. האמת היא שעמוק בפנים אני תוהה אם כולנו לוקים בקוצר הרואי הזה.

אירוע ההשקה לגיליון התקיים בת"א תרבות בתל אביב, ביום ראשון, 26.3.23.