זמן מלחמה, זמן מגדר, זמן שוויון
הדס בן אליהו | 23.01.2024 | צילום: יוסי זמיר. שתיל סטוק
זמן מלחמה הוא זמן גברים, זמן גבריות. זה זמן שבו מתחדדים תפקידי מגדר מסורתיים, מתחדד ההבדל בין מי שנלחמים בחזית לבין מי שמחזיקות את הבית. גם כאשר יש מי שחצו את קווי הגבול המגדריים – נשים לוחמות בחזית, גברים שמטפלים בילדים כאשר בנות זוגן במילואים, אלו עדיין בגדר היוצאים מן הכלל ולא הנורמה. המלחמה נלחמת, מדוברת, מדווחת, ונקבעת באופן כמעט מוחלט על ידי גברים. מקבינט המלחמה, דרך ערוצי החדשות והפרשנים, ועד הלוחמים והנופלים – זהו זמן גברים.
הקשר בין מלחמה לבין פערים מגדריים
תהליכים של שינוי במבנה המגדרי המסורתי שהתרחשו לאורך שנים, כגון הגדלת הייצוג של נשים בזירה הפוליטית בכלל ובמוקדי קבלת ההחלטות לעיצוב המציאות בפרט, השתתפות רבה יותר של גברים בעבודות השקופות בספֶרה הפרטית ומאמצים למניעת אלימות נגד נשים – כמו נמחקו או הפכו לא רלוונטיים בעת הזו.
האומנם רק בעת הזו? מדד המגדר 2023 מראה שבישראל, גם ללא כסות המלחמה, פריצה של גבולות מגדריים להשגת שוויון היא מאבק שהישגיו מוגבלים, שבריריים וניתן להסיגם לאחור. ההדרה של נשים ממוקדי קבלת ההחלטות הפוליטיים התרחשה עוד קודם ל-7 באוקטובר, השתלבותן בצמרת הכלכלית-פיננסית מזערית, הפער המגדרי בשכר לא רק שאינו מצטמצם אלא אף גדל מאז 2019, היקף האלימות כלפי נשים אינו יורד, והבידול המגדרי בהשכלה הגבוהה ובתעסוקה נשאר כמעט ללא שינוי בעשור האחרון. אפשר למנות עוד ועוד דוגמאות לפערים מגדריים עיקשים ומתמשכים שאינם מפגינים תכונה ליניארית של צמצום במגוון תחומי חיים נוספים – תרבות, בריאות, חלוקת זמן, ועוני.
ניסיון העבר והמחקר מלמדים שכאשר פערים מגדריים פוגשים מצבי חירום ומלחמה, הם גדלים ומעמיקים. המערכות המדינתיות מוכוונות להתמודדות עם המלחמה ואתגריה. התקציבים, שירותי הבריאות והרווחה, הקשב הפוליטי והציבורי – ממוקדים במלחמה. נשים, והסוגיות שקריטיות לחייהן ולרווחתן, נדחקות לשוליים. גם בחשיבה על "היום שאחרי" ממוקם הביטחון הלאומי במקום הראשון בסדר העדיפויות, ובמידה רבה על חשבון החיים האזרחיים והשירותים החברתיים. זהו סדר עדיפויות שכלל החברה הישראלית נפגעת ממנו, ובוודאי נשים, שצורכיהן וסדרי העדיפויות שלהן צפויים להישאר בשוליים גם בטווח הארוך.
במדינת ישראל, קידום שוויון מגדרי או צמצום פערים בין נשים לגברים אינם נמצאים במקום גבוה בסדרי העדיפויות של הממשלה ולא הוגדרו בנוגע להם יעדים קונקרטיים ומחייבים. לכן אפשר בהינף בחירות למחוק נשים ממוקדי קבלת ההחלטות, לחלק כלי נשק ורישיונות נשק לאזרחים בלי שביטחונן של נשים שחשופות לאלימות מצד בני זוגן יהיה שיקול מהותי בהחלטה, או לאפשר לפערי השכר בין נשים לגברים להעמיק יותר, בניגוד למתרחש במדינות מפותחות אחרות.
אפשר גם אחרת
כאשר רמת השוויון המגדרי אינה עולה, כחברה וכמדינה אנחנו בנסיגה, כי שוויון וצדק חברתיים צריכים להעמיק בהתמדה כדי שלא תימשך הפגיעה ולא יעמיק אי-הצדק. רבים סבורים שכאשר יש איום על הבית, אין לעסוק בסוגיות חברתיות כמו שוויון מגדרי. זה לא עניין חשוב דיו בזמן מלחמה. אך כאמור, ההשלכות המגדריות הפוגעניות של המלחמה אינן ממתינות לסיומה. נשים, שהן מלכתחילה פגיעות יותר מבחינה כלכלית ותעסוקתית, עלולות להידרדר עוד יותר בכל הנוגע למצבן הכלכלי. דחיקתן לשוליים בזירה הפוליטית והתקשורתית במהלך שנת 2023 עלולה לבוא לידי ביטוי גם בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות ואף בבחירות הארציות העתידיות.
צעדים בהם נקטו ליצירת איזון טוב יותר בין בית לעבודה ולחלוקה שוויונית יותר של העבודות השקופות בין נשים לגברים עלולים להימחק על רקע התמשכות המלחמה ושירות המילואים הממושך, הנדרש בעיקר מגברים. וכמעט עדיין לא נדרשנו להתמודדות עם עלייה באלימות כלפי נשים – במשפחה וביחסים הזוגיים, תופעה מוכרת המתרחשת בעקבות מלחמות.
אולם ההשפעות הרעות של המלחמה על נשים ועל שוויון מגדרי אינן גזרת גורל, ומתוך המלחמה יכול גם להיפתח פתח לשינוי לטובה במגוון סוגיות מגדריות. כך למשל, אלימות מינית היא תופעה יומיומית בישראל. הזעזוע הציבורי מזוועות האלימות המינית במתקפת חמאס וכלפי החטופות והחטופים יכול להביא להתגייסות רחבה למיגור אלימות מינית בחברה הישראלית כולה; השיח על אודות נטל הטיפול והפרנסה המוטל על כתפי נשים שבני זוגן מגויסים, והמאמצים לסייע להן, יכולים להפוך למהלך רחב יותר של יצירת שוויון מגדרי בעבודות השקופות; הצורך הקריטי בגורמי טיפול ורווחה לסיוע לקורבנות מתקפת 7 באוקטובר, למשפחות המפונות מבתיהן וללוחמים הסובלים מפוסט-טראומה יכול לדחוף להגדלת המשאבים שהמדינה מקצה לשירותים החברתיים, לשיפור שלהם ולשיפור תנאי התעסוקה של מי שמספקות אותם; הביקורת הציבורית על היעדרן המוחלט של נשים ממוקדי קבלת ההחלטות יכולה להפוך לדרישה רחבה לייצוג שוויוני של נשים בחיים הציבוריים, הפוליטיים והכלכליים ולהשפיע על דפוסי ההצבעה בבחירות כדי לממש זאת.
ומי יודעת, אולי עצם קיום המלחמה, על ההרס, הטראומה והשכול הכרוכים בה, יכולים להפוך לדרישה ציבורית בלתי מתפשרת לפתרון מדיני שיביא לסיום הסכסוך ולשלום.
