מהו כהניזם?

רבים מדברים בשבועות האחרונים על עליית הכהניזם בישראל או על כניסת הכהניסטים לממשלה. אבל מהו כהניזם? כמו טראמפ והטראמפיזם או ביבי והביביזם, גם מאיר כהנא זכה לכך שתופעה פוליטית ייחודית תיקרא על שמו. אולם בשונה מטראמפ ונתניהו – ומרייגן ומתאצ'ר עוד קודם לכן – כהנא לא עמד בראש מדינה, מיליוני אנשים לא הצביעו לו ולפחות בימי חייו לא חולל שינוי פרדיגמטי כלכלי או פוליטי כלשהו. כיצד אם כן התגלגל יהודי מברוקלין שעלה לישראל ובקושי נכנס לכנסת לשמו של זרם פוליטי רב עוצמה? מדוע אנו מדברים על כהניזם ולא למשל על פשיזם, לאומנות, או עליונות יהודית?

ייתכן כי התשובה נעוצה בכהנא עצמו. כמו נתניהו וטראמפ גם דמותו הציבורית של כהנא חורגת מהדוקטרינה שהיא כביכול מסמנת. זוהי דמות עזה, פרובוקטיבית, מפתה וקשה; דמות שככל שתקשורת ההמונים הכרוכה אחריה מעניקה לה חשיפה, כביכול מזדעזעת ממנה אך למעשה נענית לה, כך היא נותרת חידתית, לא מפוענחת, שרויה באפלה. אפלה אפיסטמולוגית זו – מי אתם, בעצם, טראמפ, נתניהו, כהנא? – מתדלקת את תומכיה ואת מתנגדיה, את הפרשנים באולפן, את יושבי ה"פרלמנטים" בקרנות הערים ואת כותבי הביוגרפיות והממוארים. והאפלה האפיסטמולוגית נקשרת לאפלה הפוליטית: אל מול כנותם הכוזבת של המנהיגים הליברלים – נקיי כפיים וברי לבב, לכאורה, רק לכאורה – מנהיגי הימין הרדיקלי מהתלים ומשטים: נדמה כי אצור בהם כוח דמוני והוא יכול להפוך עולמות.  

מי אתה, מאיר כהנא?

אלה שעמדו על דעתם כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת זוכרים בוודאי את מאיר כהנא משידורי הטלוויזיה; דמותו הבריונית במבטא זר ובאגרוף מורם חלשה על מהדורות החדשות והייתה למשל ולשנינה לכל מה ש"אנחנו" לא: אלימים, לאומנים, גזענים. כעת, כשמתגלה ש"אנחנו" דווקא כן, מעניין לחזור אליה ולפרוץ את דימויה המוכר. הקריירה התקשורתית והפוליטית של כהנא הייתה למעשה קצרה למדי. אולם הדרך אליה הייתה ארוכה וסבוכה בהרבה.

כהנא לא היה רק מנהיג של תנועה קטנה, פוליטיקאי ישראלי משוקץ שניסה פעמים אחדות להיכנס לבית המחוקקים עד שלבסוף הצליח וגם אז גונה והוחרם עד שהתמודדותו בבחירות הבאות לכנסת נפסלה. כהנא היה גם יהודי אמריקאי שגדל בברוקלין, למד בישיבה והוסמך לרבנות, פעיל פוליטי בתנועת בית"ר באמריקה ומייסד "הליגה להגנה יהודית", ארגון ששם לו למטרה להגן על יהודים מפני התנכלויות אנטישמיות, ראשית באופן בלתי אלים ולאחר מכן בכוח הזרוע. הוא התקומם על יחסה של ברית המועצות ליהודיה וקבל על יחסו הסלחני של המשטר האמריקאי לברית המועצות. הוא הפגין בפראות נגד דיפלומטים זרים, התפרע באירועי תרבות, הטמין מטעני נפץ במשרדים של נציגויות סובייטיות בארצות הברית ולא פעם נעצר ונקנס על מעשיו. ובתחילת שנות השבעים הוא עלה לישראל. 

כהנא גדל ועוצב בארצות הברית והושפע עמוקות מן ההתעוררות המיליטנטית שם. במובנים רבים שיש עוד להרהר בהם וכפי שכתב שאול מגיד בספרו ״מאיר כהנא: חייו הציבוריים והגותו הפוליטית של יהודי אמריקאי רדיקלי"', כהנא הוא יציר שנות השישים האמריקאיות – השנים של מרטין לותר קינג, מלקולם אקס והפנתרים השחורים. כמותם הוא בונה תנועת פעולה פוליטית, כמותם הוא מתנסה בצורות שונות של פעולות מחאה, (אי-)אלימות ופרובוקציה תקשורתית וכמותם הוא מנסח יחס חדש בין צדק לכוח. את ההבדלים העצומים בינו לבינם יש לבחון גם מתוך הדמיון והשוני בין התנאים והסביבות שהולידו אותם.

ביום ראשון 5.2.23 הוקרן במכון ון ליר הסרט "הנביא כהנא" בבימויו של אילן רובין פילדס, ומיד לאחריו נערך במקום רב-שיח של יוצרים וחוקרים במסגרת סדרת דוקו־גשם: שיחות על קולנוע תיעודי ישראלי.