לעבר עולם אחר: מחשבות פמיניסטיות על אחרי המגיפה
חוקרות חולקות מחשבות בעידן הקורונה
ד"ר מירי רוזמרין, התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן ומכון ון ליר בירושלים
הציטוט לקוח מתוך ספרה של התיאורטיקנית ג'ודית באטלר
Judith Butler, Precarious Life: The Powers of Mourning and Violence (Verso, 2002) p.22.
"כאשר אנחנו מאבדים אנשים מסויימים, או כאשר אנחנו מנושלים ממקום או מקהילה, אנו עשויים לחוש כי אנחנו עוברים משהו באופן זמני, שהאבל יגמר ויתאפשר איזשהו שחזור של הסדר הקודם. אבל יתכן שכאשר אנחנו עוברים דברים כאלה, נחשף משהו אודות מי שאנחנו. משהו שמשרטט את הקשרים שיש לנו עם אחרים, משהו שמראה לנו שהקשרים הללו מכוננים את מי שאנחנו, קשרים שמרכיבים אותנו.[ …]אם אני מאבדת אותך, בתנאים כאלה, אני לא רק אבלה על האובדן. אני נהיית בלתי נהירה לעצמי. מי אני בלעדייך? [...] אנשים רבים חושבים שאבל מפריט - מחזיר אותנו למצב של בדידות ובמובן זה מבטל את הפוליטי. אבל אני מאמינה שהאבל יוצר מובן של קהילה פוליטית מורכבת, והוא עושה זאת בראש ובראשונה על ידי על ידי הדגשת הקשרים שמשפיעים על האופן שבו אנו ממשיגים תלות ואחריות מוסרית.