לעבר עולם אחר: מחשבות פמיניסטיות על אחרי המגיפה
חוקרות חולקות מחשבות בעידן הקורונה
ד"ר רונית עיר-שי מהתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן מדברת על מדרש "עשרת הדיברות" שכתבה תמר ביאלה.
מתוך: נחמה וינגרטן מינץ ותמר ביאלה (עורכות) דרשוני - מדרשי נשים (תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2009, עמ' 114-115.)
"...כיוון שרחק משה מהנשים, ופרש מציפורה אשתו, קירב להר רק את האנשים שנאמר "ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה" (שם,יט,יז).
ובאותה השעה שהיו רק גברים סביבותיו, כששמע משה את הדברים, את "לא תעשה כל מלאכה", אמר בלבו: "ומי נענש לעשות מלאכה אם לא האיש? ומשל מי עבדים ושפחות, מקנה ובנים שהוא יכול לומר להם עשו מלאכה או תשבותו, אם לא של האיש?", על כן כתב להם משה לשמור את השבת בלשון זכר. ומשום שלא היה מעורב עם הבריות – בריות לשון נקבה – שלא היה עם ציפורה אשתו זמן רב, לא זכר שגם לאשה יצר לחמוד, ועל כן לא כלל אף אותן באותו הלאו.
שאלה אותה עלמה לפני הקדוש ברוך הוא: ואם כן, ומשה שפרש מהנשים לא יכול היה לשמוע אותם הדברים שציווה הקדוש ברוך הוא לנשים אלו, האם תלמיד חכם שלא פרש יכול לשמוע?
הרצינו פניו של הקב"ה - הרצינו מלשון רצינות והרצינו מלשון רצון – והשיב לה: שכל בית מדרש שאין בו אשה, לא יצא דברי שלם מלפניו."