יום שני 22/06/20, מכון ון ליר בירושלים
ד"ר יוכי פישר, ד"ר כרמה בן יוחנן
מחצית השנייה של המאה העשרים היה נראה שפרק חדש נפתח ביחסי יהודים ונוצרים. בהצהרה שנישאה בסיום ועידת הוותיקן השנייה ב-1965, ה-Nostra Aetate, נטשה הכנסייה הקתולית את מורשתה האנטי-יהודית וסללה את הדרך לשיקום היחסים בינה לבין העם היהודי. ואמנם, אנשי דת קתולים קידמו בהתלהבות את הפיוס עם היהודים, משום שראו בו ביטוי לנכונותה של הכנסייה לקחת חלק בפרויקט המודרני. ואולם עד מהרה התברר ששינוי היחס ליהודים מאיים על יסודות המסורת הנוצרית. במקביל התברר שבחלקים נרחבים של העולם היהודי, ובפרט בעולם האורתודוקסי, רבים אינם מעוניינים בהתקרבות ואף מברכים על כך שהמציאות הפוליטית החדשה, הן במדינת ישראל והן מחוצה לה, מאפשרת מרחק מן הנוצרים. ספרה של כרמה בן יוחנן, נזיד עדשים, דן במפגש בין הלהיטות הנוצרית להתקרב ליהודים ולהתחבר מחדש לעברה היהודי של הנצרות לבין הרתיעה היהודית מן הקׅרבה הזאת, עד כדי מחיקת כל זכר מסורתי לסובלנות יהודית כלפי הנצרות.