ספקנות, פרשנות ותרגילים רוחניים ב"מורה נבוכים" לרמב"ם
ערב עיון בעקבות ספרו של יוסף שטרן - החומר והצורה במורה נבוכים לרמב"ם
יום שני 29/01/18
יו"ר: פרופ' זאב הרוי, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים
דובר: פרופ' יוסף שטרן, המחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת שיקגו.
מגיבים:
פרופ' שרה סטרּומזה, החוג לשפה וספרות ערבית והחוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרופ' גדעון פרוידנטל, המכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות ע״ש כהן, אוניברסיטת תל אביב
לקבלת עדכונים על פעילות המכון הצטרפו לרשימת התפוצה - https://goo.gl/AqqYFe
לפי הקריאה המסורתית, מורה נבוכים של הרמב"ם הוא ניסיון ליצור הרמוניה בין השכל האנושי לבין התגלות אלוהית, בין הפילוסופיה והדת. גישה פרשנית שונה, חדשה יותר, טוענת שלא ניתן ליישב את הסתירה בין הפילוסופיה לדת, ומכאן מגיעה למסקנה ש"מורה נבוכים" מייעד את הדת להמונים ואת הפילוסופיה למיעוט נבחר. יוסף שטרן עושה צעד נוסף אל מעבר לוויכוחים המוכרים האלה, וטוען שהמבוכה בכותרת היצירה הזאת, הידועה בחידתיות שלה, אינה נובעת מהעימות שבין אתונה לירושלים אלא מן המתח בין החומר האנושי לבין צורת האדם, בין הגוף לבין השכל.
המסורת הפילוסופית של הרמב"ם מאמינה שהחיים המושלמים הם אינטלקטואליים: ההתבוננות הטהורה והמלאה בכל האמיתות שיש, מפיזיקה וקוסמולוגיה עד מטפיזיקה ואלוהים. לפי "מורה נבוכים", האידיאל הזה איננו בר השגה עבור האדם. על ידי בחינה מדוקדקת של הטיעונים ב"מורה נבוכים" ובשימוש המקורי במשל כמדיום לכתיבה פילוסופית מגלה שטרן את עמדתו הספקנית של הרמב"ם כלפי היכולת האנושית לידיעת המטפיזיקה ואת הפרשנות החדשנית שלו למשלים במקרא ובספרות חז"ל. על ידי התמקדות במושגים הפילוסופיים של חומר וצורה והמשחק בין הצורה הספרותית של "מורה נבוכים" לבין נושאי התוכן שלו, מצליח שטרן לפתח פרשנות אחידה וחדשנית לספר.