מהו הרגע שבו כל אחד מאתנו יכול להזדהות עם גזענות ומחשבות רצחניות? האם אפשר להיות נרדפים ורודפים בו זמנית? האם אפשר להיפטר מהפשיזם שעוטף אותנו?
סאלי (סלומון) פרל נולד בפיינה שבגרמניה ב-1925 למשפחה יהודית אורתודוקסית. בעקבות עליית הנאצים לשלטון הגיע סאלי לבית יתומים סובייטי, אבל כשהרייך פלש לרוסיה הוא נלקח בשבי. כשהחלו שוביו לירות ביהודים ובקומוניסטים הוא הציל את עצמו באמצעות שקר: הוא טען שהוא Volksdeutscher, בן הגזע הגרמני. הוא קרא לעצמו יופּ (יוזף) והצטרף ליחידת טנקים כמתורגמן. במהלך שירותו הוא התחבב כל כך על מפקד היחידה עד שהלה הציע לאמץ אותו. הוא נשלח לבית ספר יוקרתי לנערי היטלר בגרמניה, שם התאמן ולמד תוך פחד מתמיד שיהדותו תתגלה, ומתוך קונפליקט פנימי שהלך וגדל. סיפורו עובד לקולנוע בסרט עטור הפרסים "אירופה, אירופה".
מיצג הווידאו ארבע פעמים סאלי מציג ארבעה ראיונות עם פרל: שניים בגרמנית ושניים בעברית. אחד מכל צמד ראיונות נערך עם סאלי היהודי ואחד עם יופּ הנאצי. כל הראיונות מוקרנים במקביל במעין הדגמה ויזואלית של האישיויות המתנגשות של פרל והחלל ביניהן. המיצג הוא חלק מהפרויקט Two Family Archives של האמן האוסטרי פרידמן דרשמידט והאמן הישראלי שמעון לב, הבוחן את היתכנותו של דיאלוג בין צאצאיהם של מדכאים וקורבנות. סלומון פרל הוא אחד האנשים הבודדים ששני אלו מגולמים בהם יחדיו: "הייתי מדכא וקורבן באדם אחד".
ארבע פעמים סאלי - ערב דיון
